נידם משה נ' כלל חב' לביטוח בע"מ ואח'

החלטה

התובע נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 18.4.2006 בעת נסיעה על טרקטורון בבעלות צד שלישי 1 (להלן – נהר הירדן), שנתבע 3 והצדדים השלישיים 4-2 הם בעליה ומנהליה. בעקבות פציעתו, הגיש התובע תביעה לפיצויים נגד הנתבעת 1 (להלן – המבטחת) לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. בכתב ההגנה הכחישה המבטחת את חבותה וטענה להיעדר כיסוי ביטוחי. בשל טענה זו, תוקנה התביעה כך שנוספו גם הנתבעת 2 (להלן – קרנית) והנתבע 3 (אחד מבעלי נהר הירדן). קרנית הגישה הודעה לצד שלישי נגד בעלי הטרקטורון (נהר הירדן ושלושת בעלי החברה). לאחר ניהול התביעה על כל הכרוך בכך, לרבות מינוי מומחים רפואיים, ניסיון פשרה לאחר שהצדדים הגישו תחשיבי נזק, והגשת ראיות הצדדים ולאחר שכבר החלה שמיעת ההוכחות ונחקרו עדים, הודיעו הצדדים ביום 9.4.2014 כי הגיעו להסדר פשרה, אשר אושר עוד באותו יום בפסק-דין.

על-פי הסדר הפשרה, הכירה המבטחת בחבותה לפצות את התובע על נזקיו ונקבע סכום הפיצוי שתשלם לתובע, אשר כלל גם את שכר-טרחת בא-כוחו ואת הוצאות המשפט שהוציא. עוד נקבע בהסדר הפשרה, שהתביעה נגד הנתבע 3 (אחד מבעלי צד שלישי 1) תידחה וכן תידחה ההודעה לצד שלישי שהגישה קרנית וזאת ללא צו להוצאות. בעניין התביעה נגד קרנית נקבע, שהתביעה נגדה תידחה, אך קרנית טוענת, כי יש לחייב את המבטחת לשאת בהוצאותיה.

לפיכך נקבע בהחלטה מיום 9.4.2014 כי טענותיהן של המבטחת ושל קרנית בשאלת החיוב בהוצאות תוגשנה בכתב. בהתאם הוגשה ביום 27.4.2014 בקשתה של קרנית לחיוב המבטחת לשאת בהוצאותיה, תגובתה של המבטחת הוגשה ביום 4.5.2014 וקרנית השיבה היום, 7.5.2014.

עיקרי טענות הצדדים

2.בבקשה טענה קרנית כי כאמור, את כתב התביעה המקורי הגיש התובע רק נגד המבטחת. לאחר שהמבטחת הכחישה את חבותה וטענה להיעדר כיסוי ביטוחי, נאלץ התובע לתקן את כתב התביעה ולתבוע גם את קרנית ואת בעלי נהר הירדן. קרנית מצדה, הגישה כתב הגנה והודעה לצד שלישי נגד נהר הירדן ובעליה. לטענת קרנית, ניהול התיק מצדה היה כרוך בהוצאות רבות, שעשויות היו להיחסך, אילו טרחה המבטחת לבדוק את העובדות מבעוד מועד, ולוודא כי היא אמנם הייתה המבטחת של הטרקטורון שבו נסע התובע בעת התאונה.

על-פי טענת קרנית, ניהול התביעה היה כרוך מצדה בהוצאות רבות ובעבודה ניכרת, אשר כללו את אלו: נשיאה בחלק מהוצאות שכר המומחים הרפואיים שמונו מטעם בית המשפט; קבלת ייעוץ ממומחה בקשר לחוות הדעה הרפואיות; הגשת תחשיבי נזק לצורך ניסיון גיבוש פשרה; הגשת תיק ראיות וזימון עדים; התייצבות לדיונים; איסוף תיעוד רפואי; חקירות ותמלולן; ביצוע מסירות אישיות; תשלום שכר-טרחת בא-כוחה של קרנית. סך כל ההוצאות, על-פי הפירוט בבקשה, מסתכם בסך של 40,685 ₪ (הוצאות בתסופת ריבית והצמדה – 19,235 ₪; שכ"ט עו"ד – 21,450 ₪).

3.המבטחת ביקשה לדחות את בקשת קרנית לפסיקת הוצאות לטובתה. לטענתה, הסדר הפשרה הסתייע בהמלצת בית המשפט וכי האישור להסדר הפשרה התקבל על יסוד ההנחה שלא ייפסקו הוצאות ואף תיחסכנה הוצאות נוספות. עם זאת, המבטחת הייתה מודעת לכך שקרנית לא הסכימה לוותר על כך שישולמו לה הוצאותיה, אך לטענת המבטחת, אין לחייבה לשאת בהוצאותיה של קרנית וזאת מהטעמים הבאים: ראשית, ההוצאות שהוציאה קרנית לצורך הערכת גובה הנזק, לרבות איסוף תיעוד רפואי, מהווה כפל הוצאות להוצאותיה של המבטחת. בשל היעדר מחלוקת בין המבטחת לבין קרנית, לא הייתה הצדקה להוצאות אלו. שנית, לא הייתה הצדקה לקבלת ייעוץ רפואי בקשר לחוות הדעה הרפואיות, מכיוון שקרנית ממילא לא השתתפה במימונן. שלישית, המבטחת הכחישה את חבותה בתום-לב, בשל היעדר אפשרות לאמת את זהות הטרקטורון שעליו נסע התובע. בעניין זה טענה, כי בבעלות נהר הירדן עשרות טרקטורונים, אשר לא את כולם ביטחה היא. מעדות של הנתבע 3 בתיק אחר (עדות מיום 3.3.2010 בת"א 5626/06 בבית משפט השלום ברמלה. להלן – עדות הנתבע 3 בתיק האחר), עלה כי לכאורה, לא כל הטרקטורונים היו מבוטחים. כמו כן, על-פי שיטת עבודת החברה, לא הוצמד טרקטורון למשתמש, ולכן לא ניתן היה לוודא שאכן הטרקטורון שעליו נסע התובע היה מבוטח אצל המבטחת. רק בעת שמיעת הראיות העיד התובע כי הטופס הכולל את פרטי הטרקטורון מולא בזמן אמת. לפיכך ולאחר בירור שנערך עם הנתבע 3 באולם ולאחר שהתבררו העובדות לאשורן, הושגה הפשרה. רביעית, הסדר הפשרה חסך זמן ומשאבים ניכרים לכל בעלי הדין, בין השאר, בכך שהתייתר הצורך בחקירת רואה חשבון נוסף, מומחים רפואיים ועדים רבים אחרים. חמישית, בא-כוחה של קרנית הגיע באיחור של כשעה וחצי לדיון שנקבע ליום 22.12.2013, בעוד בית המשפט, בעלי הדין ובאי-כוחם המתינו לו.

4.בתשובתה ביקשה קרנית לדחות את טענות המבטחת מן הטעמים הבאים: ראשית, קרנית נאלצה להוציא הוצאות לאיסוף תיעוד רפואי בעניין התובע, לאחר שהמבטחת העבירה אל המומחית תיעוד חסר ובהתאם לפניית המבטחת מיום 12.10.2009 אל קרנית, לפעול לאיסוף מלוא התיעוד. שנית, קרנית נשאה בחלק משכר המומחית בתחום האורתופדי עבור הכנת חוות-דעתה המשלימה, כך שאין מקום לטענה שקרנית לא השתתפה בשכר המומחים הרפואיים. שלישית, לאורך כל הדרך טענה קרנית שלא הייתה הצדקה לצירופה אל התביעה הנדונה וכי לא תוותר על הוצאותיה, ולכן אין מקום לטענה כי הפשרה הושגה על יסוד ההנחה שהמבטחת לא תחויב בתשלום הוצאות. רביעית, את כל השאלות בנושא החבות יכולה הייתה המבטחת לברר בטרם הכחישה את חבותה, בין בדרך של משלוח שאלון אל המבוטחים ובין בכל דרך אחרת שיכולה הייתה לסייע לבירור העובדות באופן שיחסוך את צירוף קרנית ושמיעת ראיות. בכל מקרה, לא הייתה הצדקה לגרירת קרנית להליך ארוך, מיותר ויקר. חמישית, לא היה מקום להזכיר את איחורו של בא-כוחה של קרנית לדיון מיום 22.12.2013. שכן האיחור נבע מקשיי כניסה לירושלים לאחר סופת השלגים הקשה שפקדה את העיר, ולכן התקבל בהבנה.

דיון והחלטה

5.כידוע, נקודת המוצא בעת פסיקת הוצאות צריכה להיות שבעל-דין שזכה בדינו יזכה להחזר של כל ההוצאות שהוציא לניהול ההליך המשפטי, כדי שלא ייצא בחסרון כיס מההליך המשפטי שאותו נאלץ לנהל. למרות עיקרון חשוב זה, קורה לעתים קרובות שבעלי דין מוותרים על החזר הוצאותיהם מרצונם כחלק מהסדר פשרה. כך גם לעתים קרובות, שמשיקולים שונים לא רואים בתי המשפט לנכון לחייב את הצד המפסיד לשאת בהוצאותיו של הצד שזכה. שיקולים אלו עשויים להיות נעוצים באופן התנהלותו של בעל הדין שזכה, בטעמי זכייתו או בשיקולים אחרים, אפילו חיצוניים להליך המשפטי, אשר מצדקים לפטור את המפסיד לשאת בהוצאות הזוכה.

אולם נראה, כי המקרים שבהם לא נפסקים הוצאות לזוכה צריכים להיות החריג לכלל ולא הכלל. שכן אין הצדקה לכך שבעל דין המסכים להתפשר ובכך לחסוך מזמנו של בית המשפט ומזמנם של בעלי דינו ואף לחסוך משאבים ניכרים, או בעל-דין שזכה בדין, יימצא יוצא מההליך המשפטי שנאלץ לנהל בעודו מצוי בחסרון כיס, כך שבפועל, "זכייתו" אינה אלא הפסד ולעתים אף בסכומים ניכרים. כך בין אם מדובר בבעל דין בשר ודם, בין אם מדובר בחברה, במדינה או בכל גורם אחר שהוא צד להליך משפטי.

הכלל חייב להיות אפוא, כי כל בעל-דין שזכה בדינו, יהיו טעמי הזכייה אשר יהיו ויהיה אופן הזכייה אשר יהיה, בין בפסק-דין לגוף העניין, בין בפשרה ובין זכיה מטעמים טכניים, לא יצא בחסרון כיס והוצאותיו הריאליות ישולמו לו. לכך טעמים רבים שהעיקריים שבהם נוגעים גם לבעל הדין הזוכה בדין וגם לציבור בכלל. הם נוגעים לבעל הדין הזוכה, מהטעם שאין כל הצדקה ששכרו יצא בהפסדו ואין כל הצדקה לכך שמי שמטעמי יעילות מוותר על הכרעה בסכסוך לגופו באופן שיוכיח את צדקתו, יידרש לשאת בהוצאות ניכרות וייצא בחסרון כיס. טעמים אלו נוגעים גם לציבור בכללותו, מהטעם שההנחה שלפיה בסופו של ההליך המשפטי לא יידרש המפסיד לשאת בהוצאות הזוכה – בין לאחר ניהול הליך מלא ומתן פסק דין לגופו ובין בדרך של פשרה – מוביל להגשת תביעות סרק ולצירוף בעלי דין מבלי לברר כיאות וכנדרש אם אמנם יש לכך הצדקה.

טעמים אלו מחייבים, כך נראה, לחייב בעלי-דין המפסידים בדין, לשאת בהוצאות בעלי הדין שזכו בדין. כך במיוחד אם התברר בדיעבד, כי לא הייתה הצדקה להליך המשפטי נגד אותו בעל-דין שזכה, כי טענותיו לא היו טענות סרק או שניתן היה לברר את ההצדקה לצירופו מלכתחילה, אך הדבר לא נעשה כראוי. דומה כי רק חיוב של הצד המפסיד לשאת בתשלום הוצאותיו הריאליות של הצד שזכה בדין יימנע הליכי סרק משפטיים או תביעות המוגשות בחוסר זהירות; ימנע תביעות סרק, ימנע הגנת סרק של נתבעים שבסופו של ההליך המשפטי נמצא כי יש לחייבם וימנע צירופם של בעלי דין שלא לצורך וגרירתם להליכים משפטיים מבלי לבדוק כנדרש את ההצדקה לצירופם.

6.בחינת המקרה הנדון מלמדת כי ניתן היה בנקל לוודא שאמנם כל הטרקטורונים היו מבוטחים, בין באמצעות המבטחת ובין באמצעות מבטחות אחרות, כפי שאמנם נעשה בסופו של דבר. אין לקבל את טענת המבטחת כי למדה מעדות הנתבע 3 בתיק האחר, כי היו טרקטורונים שלא היו מבוטחים. המבטחת הפנתה לעדותו הנזכרת, שבמהלכה נכתבו מפי באי-כוח הצדדים הדברים הבאים (שם, עמ' 23 שורות 10-8): "לאחר בדיקה שערכנו באולם בית המשפט ברשימת הטרקטורונים שבידי הצדדים השלישיים, הגענו לסיכום של 28 טרקטורונים בעלי מספר רישוי, מתוכם 16 מבוטחים בחברת כלל היתר מבוטחים בחברת ביטוח אחרות, למעט שניים שהבדיקה, אין לנו מידע לגביהם כעת" (ההדגשה אינה במקור). אולם, כפי שנכתב בפרוטוקול הנזכר, החסר במידע היה רק באותה עת ובאותו שלב של הדיון. הנתבע 3 לא נחקר בעניין זה במסגרת התביעה הנדונה, אולם כפי שהבהירו באי-כוח הצדדים באחד הדיונים שלפניי, החסר באותו מידע הושלם מיד לאחר אותו דיון והתברר שכל הטרקטורונים היו מבוטחים. כך גם ניתן היה לברר את אשר התברר מאוחר יותר, כי הרישום של התובע לעניין הטרקטורון שעליו נסע נעשה בזמן אמת וכי היה רישום נכון. אילו נערכו כל אותם בירורים, לא היה צורך בצירוף כל הצדדים שצורפו לתביעה הנדונה, נוסף על המבטחת. אף נראה, כי אילו ידעה המבטחת שבסופו של יום תאלץ לשאת בהוצאות שאר הצדדים שצורפו בשל הכחשתה את חבותה לפצות את התובע, הייתה משקיעה את המשאבים הדרושים לבירור העובדות מבעוד מועד ובטרם הסבה הוצאות ניכרות לשאר הצדדים.

7.גם אין לקבל את טענות המבטחת כי לכאורה, לא הייתה הצדקה לכל ההוצאות שהוציאה קרנית וזאת בשל זהות טענותיהן של המבטחת ושל קרנית בכל הקשור בהערכת גובה הנזק, כך שבפועל נמצא כי היו אלו כפל הוצאות מיותרות. שכן, קרנית צורפה כנתבעת ועל-פי טענותיה של המבטחת, שהכחישה את חבותה, עמדה קרנית בסיכון שתידרש לפצות את התובע. בנסיבות אלו, מובן מאליו שהיא הוציאה כל הוצאה סבירה שנדרשה לאיסוף מידע בעניין הערכת שיעור הנזק. כך על אחת כמה וכמה, משעלה בידי קרנית להראות שהמבטחת לא אספה את כל החומר הרפואי בעניינו של התובע ואף הודיעה לקרנית שתעשה כן בעצמה. בדומה, גם שאר הוצאותיה של קרנית לא היו בגדר הוצאות החורגות מן ההוצאות הסבירות שהיה עליה בתור נתבעת להוציא לצורך הגנתה. ממילא שקרנית גם נזקקה לייצוג משפטי, הכרוך בתשלום שכר-טרחת עורך-דין.

8.לסיכום ומכל הטעמים שעליהם עמדתי, המסקנה היא שעל המבטחת לשאת בהוצאות שנאלצה קרנית להוציא לניהול ההליך.

עם זאת, שקלתי גם את העובדה שככל הנראה, הכחשת חבותה של המבטחת הייתה אמנם בשל היעדר בדיקה מספיקה וכנדרש, אך הדבר היה בתום לב. כמו כן, שקלתי את העובדה שבסופו של דבר ההליך הסתיים בפשרה, אשר במסגרתה הכירה המבטחת בחבותה.

לפיכך מכל הטעמים ומאחר שאכן יש לעודד סיומם של הליכים משפטיים בדרכי פשרה, תישא המבטחת (כלל חברה לביטוח בע"מ) בהוצאותיה של קרנית בשיעור של כ-60% מסך כל ההוצאות שהוציאה קרנית.

בהתאם לכך, תשלם הנתבעת 1 (כלל) לנתבעת 2 (קרנית) סך של 25,000 ₪. סכום זה ישולם לקרנית באמצעות בא-כוחה תוך שלושים יום מיום המצאת החלטה זו.